קשר זוגי שהגיע לסיומו נחשב לאחד המשברים הקשים בחייו של אדם. גירושין הוא הליך של שינוי משמעותי ורב ממדי, הוא נוגע בכל הרבדים החשובים והרגישים של החיים. הוא טומן בחובו התמודדות מורכבת עם החשש מפני פגיעה רגשית בילדים, עם השינוי הכלכלי והרכושי, עם שינוי ברמת החיים, עם מעבר לשני בתים ועם עוד כל כך הרבה.

הפרדוקס הגדול בגירושין הוא שבשעה שבני הזוג חווים משבר ומצויים בחוסר וודאות, דווקא אז הם צריכים להגיע להסכמות בשאלות פרקטיות וקיומיות.

דווקא משום שמדובר בשינוי כה משמעותי, כדאי שיעשה בדרכי פיוס ובנתיבי שלום. בהליך גישור הצדדים מקימים דיאלוג פתוח ויש להם מעורבות מלאה בגיבוש הסכמות משותפות. באופן זה הצדדים מעניקים לעצמם שליטה בתהליך
ומייצרים וודאות.

בגישור מרחב התמרון רחב וניתן לגבש פתרונות גמישים. זהו הליך זול וקצר יחסית ביחס לאלטרנטיבה המשפטית.
ומעל הכל הגישור מספק מרחב מכבד ואנושי, שמתחשב במצבם הרגשי של הצדדים ושומר על הכוחות ההוריים.

אני מאמינה שהאופן שבו זוג בוחר להיפרד יכתיב את טיבו של היום שאחרי, בייחוד שהקשר ההורי ימשיך להתקיים גם בסיומו של הקשר הזוגי.

"מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב … עשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד)